למרות החום והלחות שמזדחלים עוד לאוקטובר, אפשר כבר להריח גויאבות ולראות אפרסמונים ורימונים אצל הירקן ולדמיין את הגשם של אחרי החגים. לפני כמה שנים עשיתי מעשה נועז ואכלתי גויאבה בעבודה, דבר שמיד יצר מהומה ברחבי הקומה. צעקות "מי אוכל גויאבה?" עלו מסביב וגררו ויכוח בין מתנגדיה לקומץ אוהדים שדווקא אוהבים את הריח החזק שלה.
מזל שלסממן הסתיו השני, הרימונים, אין ריח. זה קצת מרגיש כאילו כולם חוגגים עליהם בראש השנה, אבל אח"כ הם קצת נזנחים, אפילו שאפשר למצוא אותם על המדפים עמוק לתוך החורף. לא ברור למה, אבל יש כאלו שגם עושים עניין מהקילוף שלהם, לא משהו שכמה מכות חזקות עם כף עץ לא יכולות לפתור. אצלנו במשפחה, אבא שלי הוא פורט הרימונים הרשמי. אמא שלי מכינה את הקרקע ומרפדת את הכיור וסביבתו בעיתונים כדי למנוע כתמים – והוא עומד שם עם ערימה של רימונים ומוציא מהם ידנית ובסבלנות גרגיר גרגיר.
המרכיבים (ל-4 מנות):
לסלט:
3 בטטות
גרגירים מכחצי רימון
חופן גדול (כ-1/3 כוס) גרעיני חמנייה
חצי סלסילה של נבטי חמנייה
כ-100 גרם גבינת פטה
שמן זית
מלח
לוויניגרט:
כפית דבש
2 כפיות חומץ בן יין אדום
מלח
4-5 כפות שמן זית
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור לחום של 190 מעלות.
2. קולפים את הבטטות וחותכים אותן לקוביות לא קטנות מדי. מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, מזלפים מעל שמן זית ומלח, מערבבים ואופים כחצי שעה, הן שהן מתרככות, אבל לא משחימות.
3. בזמן שהבטטות בתנור, קולים גרעיני חמנייה על מחבת יבשה (ללא שמן) ועל אש בינונית, עד שהם משחימים מעט ומתחילים להתפקע. נזהרים לא לשרוף.
4. מערבבים ביחד את כל חומרי הוויניגרט. טועמים, ומתקנים תיבול.
5. נותנים לבטטות להתקרר מעט, מעבירים אותן לקערה, מוסיפים את גרגירי הרימון, גרעיני החמנייה הקלויים והמצוננים ונבטי החמנייה. מפוררים אל תוך הקערה גם את גבינת הפטה ויוצקים מעל את הוויניגרט. טועמים שוב ומתקנים תיבול אם צריך (יש מלח בוויניגרט).
כמה הערות חשובות:
הכמויות לסלט הן המלצה בלבד, אתם יכולים להוריד / להעלות מכמות המרכיבים לפי ההעדפה האישית שלכם.
אפשר להוסיף לוויניגרט גם שן שום קטנה כתושה.
>> המתכון לקוח מתוך הטור שלי ז"ל ב-mako, יומן המתכונים שלי
עוד ראש השנה:
>> עוגת דבש בננות
>> עוף צלוי עם שומר ותפוחים מקורמלים
>> שקדים וקשיו בדבש וסרירצ'ה
